<h1>ראב"ן סימן רע"ז</h1>
<h2>דף לה.</h2>
אין מעמידין בעור קיבת נבילה [חולין קט"ז:] אבל מעמידין בקיבה עצמה ובקיבת שחיטת נכרי ובקיבת כשירה שינקה מן (הכשירה) [הטריפה] וכל שכן בקיבת טריפה שינקה מן הכשירה דפירשא בעלמא הוא ולא נבילה, וה"מ אי לקחה ישראל מן הקיבה קודם שמלחה הגוי אבל אי מלחה גוי אסור דשמא בעור הקיבה מולחה ואסורה משום בשר בחלב, ואפי' בקיבת ישראל אי מלחה בעורה אסורא משום בשר בחלב, ואמרינן בפ' שיני דע"ז [ל"ד:] אמר רב המקדש בפרש עגלים שור הנסקל מקודשת בפרש עגלי ע"ז אינה מקודשת אמר רבא תרוויהו תננהי מדקאמר ליה מפני שמעמידין אותה בקיבת נבילה וקאמר ליה והלא קיבת עולה חמורה ואמרו כהן שדעתו יפה שורפה חיה מכלל דאיסורי הנאה שרי [פירשייהו, אלמא קיבה פירשא בעלמא הוא מדקרו ליה פירשא ומדקאמר ליה מפני שמעמידין אותה בקיבת עגלי ע"ז וקא מהדר ליה א"כ למה לא אסרוהו בהנאה מכלל דע"ז אסור] פירשייהו. ויש מן החכמים שאומר כי כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה אסור, מדנקט תנא טעמא מפני שכנוס במיעיה גבי טריפה שינקה מן הכשירה, ואומר דכל קיבה שבאה מגוף בהמה כשירה מותרת ואפילו נמצא בגוף אסורה וקיבה הבאה מגוף אסורה אפילו נמצא בגוף הכשירה אסורה, ולא סמכינן אפיסקא דתלמודא דכתב בספרים בפ' כל הבשר דמכשיר אפילו קיבת כשירה שינקה מן הטריפה משום טעמא דפירשא הוא שאומר מן הלכות גדולות הועתק בספרים ולאו דסמכא הוא. ואני אומר דסמכא הוא דממילתיה דרב דקדק דקרי ליה פרש, ומתניתין דקתני כשרה שינקה מן (הכשירה) [הטריפה] קיבתה אסורה קודם חזרה נישנית אבל לאחר חזרה כולהו שרו. בירושלמי מעשה בבני יהודה בן שמועאי שבקעו להם זאבים יותר מג' מאות צאן ובא מעשה לפני חכמים והיתירו קיבותן, א"כ מה הפרש בין ביצת טריפה לקיבת טריפה שהיא מותרת, אמרו ביצה גידולי גופה לפיכך אסורה קיבה ממקום אחר באה לפיכך מותרת.
